החלטה בתיק רע"פ 4310/13

1.            לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (בהרכב: כב' השופטים: א' טל, א' מקובר ו-ז' בוסתן) מתאריך 19.05.2013 ב-ע"פ 11588-08-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ע' ירון) מתאריך 15.07.2012 ב-ת"פ 2665/08.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.            בתאריך 21.05.2008 הוגש נגד המבקש כתב אישום, בגדרו נטען כי בתאריך 11.04.2006, בשעה 09:30  לערך, נכנס המבקש למקרקעין הנמצא בבעלותה של חברת טביב בע"מ (להלן: החברה). בסמוך לכניסתו למקרקעין האמורים, היכה המבקש באגרוף בחזהו של מר אייל טביב (שהוא אחד מבעליה של החברה, ואשר עימו יש למבקש סכסוך על רקע של תחרות עסקית), ואף אחז אותו בצווארו ואמר לו כי זהו יומו האחרון. בנוסף, סטר המבקש למר אדוארד בר (שהינו עובד בחברה), ואף חנק את מר עופר טביב (שאף הוא אחד מבעליה של החברה), ואמר לו כי "יגמור" אותו וכי ישרוף את המקום. להלן יכונו אייל טביב, אדוארד בר ועופר טביב - המתלוננים.

נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המבקש באיומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), בהסגת גבול (עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין), ובתקיפה סתם (עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין).

3.            בתאריך 10.07.2011 הכריע בית משפט השלום הנכבד את דינו של המבקש, לאחר ניהול הוכחות.

מכלול הראיות בתיק היה כדלקמן: מטעם התביעה העידו מספר עדים (ביניהם גם המתלוננים), אשר חלקם היו עדי ראיה לאירוע. מטעם ההגנה העידו המבקש, וכן מר אילן יעקב, אשר הגיע עם המבקש למקום האירוע במועד המתואר בכתב האישום. כן הוצגו בפני בית משפט השלום הנכבד סרטים של מצלמות האבטחה שהותקנו במקום.

במהלך שמיעת הראיות, העלה המבקש טענות רבות הנוגעות לאותם סרטים, שכן התברר שהמשטרה נמנעה מלתפוס את כל סרטי ההקלטה, והסתפקה בכך שגורמים מטעם החברה העבירו לידיה שני סרטים בלבד, אשר תיעדו רק חלק מן ההתרחשות במקום, ואשר המבקש טען כי הם נערכו באופן מגמתי. המשטרה גם לא ביצעה רישום מסודר בנוגע לסרטים שהועברו אליה, כך שלא ניתן היה לדעת מאילו מצלמות נלקחו סרטים, ומאילו מצלמות לא. בית משפט השלום הנכבד קבע כי אכן מדובר במחדל חקירתי, וכי היה על המשטרה לתפוס בעצמה את כל הסרטים הרלבנטיים, או למצער לנסות ולהבין האם היו מצלמות נוספות, אשר כוונו לעבר המקום בו התרחשו האירועים המפורטים בכתב האישום, ואשר הסרטים מהן לא הועברו לידי המשטרה.

יחד עם זאת, בית משפט השלום הנכבד קבע כי לא התבצעה עריכה מכוונת של הסרטים, ואף לא "הושתלו" בסרטים אירועים, אשר לא התרחשו במציאות. עוד קבע בית משפט השלום כי: "לא מצאתי כי יש במחדלים אלה כדי להביא לזיכויו של הנאשם [המבקש כאן - ח"מ], כיוון שממצאי כפי שיובאו להלן, אינם מסתמכים כלל ועיקר על הסרטים שהובאו בפני בית המשפט".

בית משפט השלום הנכבד הוסיף וקבע, כי הוא מוצא את עדויותיהם של עדי התביעה - כמהימנות, בעוד הוא מציין כי: "לא יכולתי ליתן אמון כלשהו בגירסתו של הנאשם", אשר הכחיש את ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וכן כי עדותו של עד ההגנה הנוסף, מר יעקב אילן - "לא נמצאה אמינה". לפיכך, ולאחר שהעדיף את גרסת העדים מטעם התביעה על פני גרסת העדים מטעם ההגנה - הרשיע בית משפט השלום הנכבד את המבקש בעבירת האיומים ובעבירת התקיפה שיוחסו לו. בית משפט השלום הנכבד זיכה את המבקש מעבירה של הסגת גבול, וזאת מן הטעם שלא הוכחה מעבר לספק סביר המטרה הנדרשת להרשעה בעבירה זו.

בסוף הכרעת הדין, דחה בית משפט השלום את טענת המבקש לפיה יש מקום לזכותו מחמת הגנה מן הצדק, וזאת נוכח השיהוי בהתנהלות רשויות האכיפה השונות. בית משפט השלום הנכבד ציין כי אף שיש יסוד בטענות המבקש לפיהן התעכבה החקירה במשך זמן בלתי מבוטל - עדיין אין בכך כדי לבסס טענת הגנה מן הצדק.

4.            בתאריך 15.07.2012 גזר בית משפט השלום הנכבד את דינו של המבקש, והשית עליו את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, ו-7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים (כשהתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירת איומים, או עבירת אלימות). כמו כן, בית משפט השלום הנכבד קבע כי המבקש יפצה כל אחד מן המתלוננים בסכום של 750 ש"ח. יאמר כבר עתה, כי בגדרי הבקשה שבפני לא טוען המבקש כנגד חומרת העונש שהושת עליו.

5.            על פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד. עיקר טענותיו של המבקש שם היו כי שגה בית משפט השלום הנכבד בכך שלא זיכה אותו מחמת מחדלי החקירה שהתרחשו בנוגע לסרטי מצלמות האבטחה, וכן כי בית משפט השלום התעלם מסתירות שונות בעדויותיהם של העדים מטעם התביעה. כן נטען כי שגה בית משפט השלום הנכבד בכך שדחה את טענתו להגנה מן הצדק מחמת שיהוי בהגשת כתב האישום.

בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את כל טענותיו המבקש, וקבע, בין היתר, כדלקמן:

"עיון בהכרעת הדין של בית המשפט קמא מעלה שהוא בחן בקפידה את עדותו של כל אחד מהעדים שהעידו בפניו מטעם הצדדים וקביעתו באשר למהימנות עדי המאשימה ולחוסר האמון שנתן במערער [המבקש כאן - ח"מ] ובעד מטעמו מבוססת כדבעי על התרשמותו מהם... לאור כל האמור לעיל, חלה על המקרה שבפנינו ההלכה הפסוקה לפיה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית".

ביחס למחדלי החקירה בנוגע לסרטי מצלמות האבטחה, ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כי לא נפלה שגגה במסקנתו של בית משפט השלום הנכבד לפיה חרף המחדל האמור - לא נגרם למבקש עיוות דין, שכן גם בהתעלם מאותם סרטים הוכחה אשמתו בעבירות שבהן הורשע מעבר לספק סביר.

בכל האמור בטענת ההגנה מן הצדק, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי: "איננו מקלים ראש בזמן שחלף מאז האירוע ועד לחקירתו של המערער", ואולם: "אין בכל אלה משום 'התנהגות שערורייתית' מצד המשטרה או המאשימה, אשר יש בה כדי להצדיק זיכוי של המערער".

לפיכך דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעורו של המבקש.

מכאן הבקשה שבפני.